המיתוס של ה-10%: הסטטיסטיקה שמוכיחה שרוב המניות מפסידות כסף

בעוד המשקיע הממוצע מסתנוור מהתשואה ההיסטורית של ה-S&P 500, הסטטיסטיקה חושפת אמת מטרידה: רוב המניות מפסידות כסף, השדרה המרכזית רק שומרת ערך, ורק קומץ זעיר של 4% מהחברות אחראי לכל יצירת העושר בשוק. ברוכים הבאים לעולם של "התפלגות זנב" – המקום שבו הממוצע משקר, והניסיון לבחור מניות הופך לסיכון הגדול ביותר בתיק.

במבט מקרו-כלכלי שטחי, שוק המניות האמריקאי נתפס כמכונת צמיחה ליניארית. המדד המוביל, S&P 500, הניב לאורך המאה האחרונה תשואה שנתית ממוצעת של כ-10%. נתון זה הפך לאקסיומה בסיסית בתכנון פיננסי. אולם, צלילה לנתוני העומק האמפיריים מנפצת את המיתוס הרווח לפיו "מניות עולות לאורך זמן". האמת המבנית של השוק שונה בתכלית: רוב המניות אינן עולות; המדד הוא שעולה. ההבחנה הזו אינה סמנטית, אלא מהווה את הבסיס להבנת הדינמיקה האכזרית של הכלכלה המודרנית.

הסטטיסטיקה של האכזבה: הנתונים המלאים

כדי להבין את הסיכון האמיתי בניהול השקעות, יש לבחון את התפלגות התשואות (Distribution of Returns). מחקרים מקיפים הבוחנים את שוק המניות האמריקאי מ-1926 ועד היום, חושפים כי ההתפלגות אינה "נורמלית" (פעמון גאוס סימטרי), אלא מאופיינת ב"הטייה חיובית" (Positive Skewness) חריפה.

התמונה האמיתית של שוק המניות מתחלקת לשלוש קבוצות איכות, המנפצות את חלום הסטוק-פיקינג (Stock Picking):

1. משמידות הערך (כ-58%): הרוב הדומם והמסוכן. מניות אלו לא רק שלא היכו את המדד, אלא הניבו לאורך חייהן תשואה נמוכה מזו של נכס חסר סיכון (מק"מ/אג"ח ממשלתי), ולעיתים קרובות מחקו את ההשקעה כליל.

2. המייצבות הסולידיות (כ-38%): קבוצה זו הניבה תשואות חיוביות שעלו במעט על הריבית חסרת הסיכון. הן עשו את העבודה, שמרו על הערך ואף הרוויחו, אך תרומתן המצרפית הספיקה בקושי כדי לקזז את ההפסדים הכבדים של הקבוצה הראשונה. הן היוו את "בולם הזעזועים", אך לא את המנוע.

3. החריגים (כ-4% בלבד): זוהי הקבוצה הקריטית, ה-"Superstars". רק אחת מכל עשרים וחמש מניות הוגדרה כ-"Outlier" שיצרה עושר פנומנלי. הקומץ הקטן הזה – הכולל היום את ענקיות הטכנולוגיה – הוא הכוח הבלעדי שמשך את הממוצע הכללי מעלה, והוא האחראי לכל תשואת העודף נטו (Net Wealth Creation) של שוק המניות כולו.

   

   
   

תובנות עומק למשקיע המתוחכם

המחקר הזה משנה את כללי המשחק ומחייב אותנו לאמץ שלוש תובנות יסוד חדשות לגבי ניהול סיכונים:

1. היפוך תפיסת הסיכון: הפחד מ-FOMO הוא רציונלי

בניהול השקעות קלאסי מלמדים אותנו לפחד מהפסד הון (שהמניה תרד). המחקר מוכיח שהסיכון הגדול יותר הוא הפספוס. אם החזקתם במניה שקרסה, ההפסד שלכם מוגבל ל-100% מההשקעה. לעומת זאת, אם לא החזקתם במניה המנצחת (דוגמת NVIDIA או Apple בעשור האחרון), ההפסד שלכם הוא אינסופי במונחי עלות אלטרנטיבית. אסטרטגיה של בחירת מניות חושפת את המשקיע לסיכון הקריטי של השמטת אחת מ"המנצחות", ובכך דנה את התיק לתשואת חסר וודאית.

2. המדד כקרן גידור מתוחכמת ("מומנטום אוטומטי")

השקעה פסיבית במדד נתפסת לעיתים כפעולה "טיפשה" או סטטית. בפועל, מדד משוקלל שווי-שוק הוא מכונה אכזרית ויעילה של "מומנטום": הוא מוכר אוטומטית את המפסידים (כשהם יוצאים מהמדד עקב ירידת שווי) וקונה עוד מהמנצחים (ככל שמשקלם עולה). המשקיע הפסיבי רוכב על מנגנון דרוויניסטי שמבצע אופטימיזציה עצמית ללא מגע יד אדם – מחזק את החזקים ונפטר מהחלשים.

3. כלכלת "המנצח לוקח הכל" (Winner Takes All)

הפער הסטטיסטי הוא שיקוף של המציאות הכלכלית. בעידן של כלכלת רשת וטכנולוגיה, יתרונות לגודל (Scalability) מאפשרים לחברות המובילות לצמוח אקספוננציאלית ללא גידול מקביל בעלויות. חברות כמו מיקרוסופט או גוגל אינן סתם "גדולות"; הן מונופולים טבעיים השואבים את רוב הרווחים בסקטור. לכן, הריכוזיות בשוק אינה "באג", אלא פיצ'ר מובנה של הכלכלה החדשה.

מבט לעתיד: מה זה אומר על מהפכת ה-AI?

כשאנו משליכים את מסקנות המחקר על העשור הקרוב, בצל מהפכת הבינה המלאכותית (AI), המסקנות מתחדדות אף יותר:

• העמקת הקיטוב: טכנולוגיית ה-AI צפויה להאיץ את מגמת הריכוזיות. החברות שינצחו במרוץ ה-AI יהיו אלו שמחזיקות בדאטה הרב ביותר ובכוח המחשוב הגדול ביותר. המשמעות היא שהפער בין קבוצת ה-4% (המנצחים) לבין ה-96% (השאר) צפוי להתרחב. חברות שלא יטמיעו AI בהצלחה יעברו במהירות לקבוצת "משמידות הערך".

• קושי גובר בבחירת מניות: ככל שהטכנולוגיה מורכבת יותר, כך היכולת של משקיע (או אנליסט) לחזות מי תהיה המנצחת הופכת לבלתי אפשרית. מי שניסה לבחור את "מנועי החיפוש" בשנות ה-90 וכשל בבחירת גוגל, נמחק. בעידן ה-AI, הדינמיקה תהיה אלימה ומהירה יותר.

• תנודתיות כדמי כניסה: כדי ליהנות מהצמיחה האקספוננציאלית שמהפכת ה-AI צפויה להביא, המשקיעים יצטרכו לספוג תנודתיות גבוהה. המנצחות הגדולות ימשכו את המדדים למעלה, אך הדרך תהיה רצופה בתיקונים חדים.

• 
  

סיכום: הדרך היחידה להחזיק במחט היא לקנות את הערימה

עבור המשקיע המבקש לפעול מתוך רציונל כלכלי, המסקנה היא של ענווה ומשמעת:

1. ויתור על היומרה: הניסיון לאתר את "הדבר הגדול הבא" הוא הימור כנגד הסיכויים. בסבירות של כ-96%, בחירה סלקטיבית תוביל למניה שתפגר אחרי המדד. רכישת המדד כולו היא הדרך היחידה להבטיח בעלות על נכסי ה"זנב הימני" וליהנות מפירות החדשנות הטכנולוגית.

2. דינמיות אוטומטית: אנו לא יודעים מי יהיו ענקיות ה-AI של 2035. ייתכן שאלו חברות שעדיין לא קיימות. השקעה במדד פוטרת אותנו מהצורך לנחש, ומבטיחה שברגע שהן יצמחו – הן ייכנסו אוטומטית לתיק שלנו.

3. האסטרטגיה המנצחת: בעולם כאוטי, האסטרטגיה הפסיבית היא למעשה האגרסיבית והחכמה ביותר – היא מבטיחה שאף מהפכה טכנולוגית ואף צמיחה פנומנלית לא יתרחשו מחוץ לתיק ההשקעות שלכם.